<h1>סמ"ג עשין סימן קי"א</h1>
<h2>דף מו.</h2>
בית דין הגדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך נוטה ודנו בה דין ועמד אחריהם בית דין אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הדין הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין אתה חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך (רמב"ם ממרים פ"ב ה"א) כדאמרינן במסכת ראש השנה (כ"ה ב'). בית דין שגזרו גזירה או תיקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברי הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין כדאיתא בפרק השולח (גיטין ל"ו ב') ובעבודה זרה (ל"ו א'), אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו בו הראשונים או תקנו התקנה, ואם תאמר היאך תמצא בסנהדרי גדולה גדולים במנין מן הראשונים מאחר שכל בית דין הגדול הוא משבעים ואחד המנין שאנו אומרים הוא מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו (ע"פ רמב"ם שם ה"ב). אמרינן ביבמות (צ' ב') שיש רשות לבית דין לעקור אפילו מדברי תורה לצורך שעה. ובסנהדרין נמי תניא (מ"ו א') והבאתים למעלה (ל"ת ר"ח) א"ר אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מכין וענשין שלא כדין מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה.
<h2>דף פז.</h2>
כי יפלא ממך דבר למשפט (דברים י"ז י"א), ובפרק הנחנקין תנו רבנן דבר זה הלכה, למשפט זה הדין, בין דם לדם בין דם נדה לדם לידה לדם זיבה, בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות, בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים, דברי אלו הערכין והחרמין וההקדשות, ריבות זה השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע, בשעריך זה לקט שכחה ופאה, וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, ושם סנהדרי גדולה יושבת בלשכת הגזית (פ"ו ב'), על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה זו מצות עשה (ספרי). עוד שם (פ"ח ב') תניא אמר רבי יוסי בתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד יושבין בלשכת הגזית ושתי בתי דינים של עשרים ושלש אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ושאר בתי דינים של עשרים ושלשה יושבין בכל עיירות ישראל, הוצרך הדבר לשאול שואלין לבית דין של עירו אם שמעו אומרים להם ואם לאו באין לזה שעל פתח הר הבית אם שמעו אומרים להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה אם שמעו אומרים להם ואם לאו אלו ואלו באים ללשכת הגזית, ששם סנהדרין יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבים בחיל, נשאלה שאלה בפניהם אם שמעו אומרים להם ואם לאו עומדין למנין רבו הטמאין טמאו רבו המטהרין טהרו, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, משם כותבין ושולחין בכל המקומות כל מי שהוא חכם ועניו ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו משם מעלין אותו להר הבית ומשם לעזרה ומשם ללשכת הגזית עד כאן הברייתא.
